1היו הנכסים מרובים בשעת מיתה ונתמעטו כגון שהוזלו עד שנעשו מועטין כבר זכו בהם יורשים והרי הם נזונים עם הבנות עד שיכלו כלם היו מועטין בשעת מיתה ונתרבו כגון שהוקרו הבנים חוזרין לירושתם ויראה דוקא כשהוקרו או הושבחו מחמת עצמם אבל הושבחו מחמת הבנות לבנות הוא אף בנכסים מועטים בשעת מיתה אם קדמו הבנים ומכרום קודם שיחזיקו בהם הבנות מה שמכרו מכרו ומ"מ לאחר שהחזיקו בהם הבנות לא מכרו כלום שאין להם כלום בה ויש חולקים בזו וראיה להם ביבמות פרק אלמנה ס"ז ב' כמו שכתבנו שם אלא שאין בה הכרח היו הנכסים מרובים בשעת מיתה אלא שהיה עליהם חוב מצד אביהם שאם תסלק שיעור החוב משווי הקרקע ישארו הנכסים מועטים או מזונות אלמנה או מזונות בת אשת אביו שפסק עליו אביו לזונה כל אלו הדבר ספק אם ממעטין אם לאו ומעתה נכסים בחזקת היתומים הם והמוציא מחברו עליו הראיה ואין ממעטין אלא הבנים מחזיקין בנכסים כיורשים ופורעים לבעל חוב את חובו וזנים אלמנת אביהם עד שתנשא או תתבע כתבתה ואחיותיהם עד שיבגרו או יארסו ובת אשת אביהם עד זמן שפסק אביהם או עד שתמות ואפילו נשאת שאין הנשואין מפקיעין שעבודה אחר שפסק לה זמן אבל מיתה שבתוך זמן ודאי מפקעת שעבודה:
